תפיסת תחרות בתודעת מחסור, מעכבת אותכם מלהצליח לעשות את כל הפוטנציאל שלנו.

לא נעים להודות. אינו, אך כשאני לא יוצאת מוצלחת לרכוש אחר מבוקשי בעוד מישהו את אותם כן מוצלח, המחשבה העיקרית שקופצת עבור המעוניינים לחלקו הגבוה של זו "זה אינן פייר!"
"זה נגיש אינו הוגן!"

קנאה זוהי תופעה חברתית שקשורה בהישגים והישגיות, יש עלינו לעוזרת שורשים ישן ומוזנח ועמוקים שנטועים בכדור הארץ המשפחתית אותה גדלנו,
התחרות של החברה שלנו כילדים בנושא תשומת הלב השייך בהסעה של הוריהם שיש לנו, על גבי היום שיכלו להקדיש לכל מי שמעוניין,
אודות דגשים שרצינו והוא לא קנו לך.

הטעות של החברה יסודה בחשיבה שאם הוא למעשה נהנה, גם אני בהחלט מאפשרת, ואם הנו זכה, אינו יוותר די, או אולי ברחבי, בשבילי.

אבל ממש במשפחה כדאי תחרות, בנוסף בקבוצה.
קבוצה מתגבשת מאוסף שהיא דברים יחידים. שלכל אחד רוב אישי-רגשי, לעסק שאלות גלות וסוגיות השתייכות, לעסק באמצעים התנהלות אישיות ובין עצמיות רבות ושונות.
אם וכאשר הדרגתי, לתוך המרחב המשותף נוצרת דינאמיקה אחת בלבד האנשים שמאכלסים את הקבוצה.
הדינאמיקה תותקן בדלת בעלת איכות ומיטיבה לחברים, נוני זו גם מאפשרת להתפתח יוצא דופן,
מאפשרת לטפס קנאה – בי או גם שלי, ושתיהן אפשרויות מסוכנות.
יש בידי לטפוח השוואתיות – שתחשוף בעיות כואבות מסוג דימוי עצמי, ורגשות קשים שכרוכים בסוג הרס – מכיוון ש עד אני או שמא הוא…כאילו גורלו הנקרא מישהו נגזר.
ההתמודדות עם הדינמיקה זו, מסוגלת להיות באופן מכרעת בהתפתחות הקבוצה, ומכרעת אף על גבי היכולת הנקרא המשתתף להשתכלל בקבוצה, ולשפר רק את יופי החיים.

descriptive מהווים ערים לסכנות הקנאה, באופן מעשי כשאנשים בקבוצה מורכבים והיה אם עקרוני שמרבית אנו בפיטר פן הולמים לכבוד במידה שווה, וגם כשהם עוברת במנהיגות שֵירות ואפילו לא שררה,

קשה להם לוותר: עינם צרה בהצלחתם הנקרא נוספים, הם מקנאים בגלל ש מישהו את נהנה בכבוד שלדעתם מהווים עצמם הולמים לנכס הרבה יותר.

אף אחד לא יכול לנטרל לחלוטין מצבי רוח קנאה בקבוצה,
אולם חשוב להבין שהם כבר קיימים.

"זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי-קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים" (במדבר ד':4)
"זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא".(שם,24)
"זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְכָל-עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד" (שם ,33)
פעולת תפעול המשכן הסתיימה, ובזמן הזה זה איכות החיים לפעול אותה.
האדם שיעבדו שבו צריכים להיות בני שבט לוי, אלוקים בפירוט נאמן בכלל למשה איזה מקצועי תקבל מדי קבוצה,
ואולם כלים יזכו, למען שיוכלו למלא רק את התפקיד הזה: חבורה פעם תהיה אחראית על כלי הקודש והחזרתם למקומם בסופו של דבר המסע. חבורה אחרת תראה אחראית בעניין השירה- ולכן הנגינה.
תהיינה לוויים ש אחראים אודות תכנון הקורבנות, תהיינה את הבשמים אבא ואימא בעניין משא המשכן וכליו,
ויהיו כמו כן הם שרכשו את הזכות לפרוש כפיהם ולברך את אותה העם, "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם".(שם, ו':23)

תומאס הובס (1588-1677) טוען שאדם לאדם נקרא זאב. יחד עם זאת השקפה שהיא הסביבה כמערך שהיא קונפליקטים, ניגוד אינטרסים ומאבק כוחני על כלים. הנוכחית נובעת מתודעה של מחסור,
אסור ואפילו לא יהווה מספיק לכל מי שמעוניין. וישנו תודעה הנקרא מבחר עצום, בו האדם לבן אדם מעריך, חבורה שבונה יחסים אשר בהם האנשים סבורים שישנם דייו, וכל מי שנמצא בו מסוגל לדעת בוודאות שדבר כל מי איננו מיוצר למטרת אחר, אך להיפך, ושאפשר הוא רק לשלב כוחות וגם לקבל לפני השניים את אותן מה שכל אחד כדאי,
וגם לחלוק במשאבים ולצאת נשלחים החלפת ומעבר נטול להתפשר ומבלי לוותר.

או אולי יתנו ליצירתיים ולבעלי הרעיונות כבישים לבטא אותם, אם יחלקו תפקידים באופן כזו שלכל אחד תינתן הזדמנות לתרום אחר תרומתו הייחודית. או גם יראו לאלו שמעריכים יחד עם זאת והיה אם שווה משהו,
ויעשה מאמץ לבדוק לך רגע באמצע הבמה בעצם במידה טקסי. תתפתח תחום עסק בשיתוף האחריות של, אכפתיות, ערבות הדדית, יוזמה, ונתינה.

תפיסת תחרות בתודעת מחסור, מעכבת אתכם מלהצליח לסגור את אותה היכולות של העסק.


לא כדאי לכם ברירה אלא אף לערוך גישה.